אבי דור קומיקאי, שחקן, במאי ויוצר לכל הגילאים מספר לנו על תופעת ההומור
הישראלי והמאפיינים המייחדים אותו

מאת: אור לוי

מה מאפיין את ההומור הישראלי?

"ההומור השתנה עם השנים. מה שמאפיין אותו זאת זאת חוצפה, כניסה לפרטים שפעם לא היו מדברים עליהם. לפני שנים רבות ההומור הישראלי היה מאוד כללי, בסגנון בריטי. 'הגשש החיוור' לדעתי היום לא היו מצליחים. התחליף שלהם היום זה 'שלישיית מה קשור' שהם הרבה יותר בוטים אבל לא במובן השלילי של המילה".

"היום סף הגירוי הרבה יותר גבוה. אתה לא צוחק מביטוים: 'חבל על הזמן', 'סבבה'. היום ההומור יותר עממי, פחות אנין ושנון".

מהו הומור בשבילך?

"שילוב של אנינות וגם טיפה פרחיות.  צריך לשלב את 'הצפוניות' עם 'הדרומיות'. מצחיק אותנו הלא צפוי. אדם הולך ברחוב ופתאום מחליק על בננה. האינסטינקט הראשון הוא לצחוק. למה? לא בגלל שחס וחלילה כואב לו ואנחנו צוחקים עליו".

"הומור הוא כמו נחל, כל הזמן זורם ומשתנה"

האם יש קשר בין המצב הביטחוני בארץ לבין ההומור הישראלי?

"בוודאי. לאחרונה שמעתי בדיחות על הסכינאות.המצב בארץ משפיע על מצב הרוח של כולנו. כשיש לי הופעות בערב ואני צריך לעלות לבמה ולהצחיק ובאותו יום היה פיגוע, אני מנסה לגרום לקהל להתנתק וזה קשה מאד".

איך מעבירים תכנים הומוריסטיים לילדים?

"חייבים להתחבר אליהם, ב'הופה היי' הופענו הרבה לילדים באיזור יהודה ושומרון, בבית אל. מאד אהבנו להופיע שם כי הילדים היו הכי חלומיים. פגשנו ילדים שרובם דתיים ולא יכולנו לספר להם בדיחות כמו לילדי תל אביב. הופענו גם הרבה בדרום הארץ באזורים בהם נפלו קסאמים ושם הילדים פחות רגועים".

מי הקהל האידיאלי?

"זה הקהל הקשה להשגה. הקהל הלא ברור מאליו. אני עד היום מופיע עם ילדים ואני עובד עם הרבה אמנים ומה שמגרה ומדליק אותי זה קהל שאומרים עליו 'בוא'נה אלה קשים', 'על אלה אתם לא תשתלטו', ואני מספיק מנוסה להגיד לך שפיתחנו כל מיני דברים שאנחנו אומרים ועושים בהופעה שאנחנו לאט לאט ממגנטים את הילדים. לפעמים זה לוקח יותר זמן אבל זה קורה. ואז אתה יודע שהצלחת. קורה גם שלא, אגב. שילדים מאבדים עניין ואז אני בודק את עצמי. כשילדים איבדו עניין והיו פחות מסונכרנים,  לא אמרתי 'הם לא בסדר'. תמיד בדקתי איפה בסיפור שכתבתי לא הייתי מספיק מעניין, לא הייתי מספיק מסקרן".

"כשיש לי הופעות בערב ואני צריך לעלות לבמה ולהצחיק ובאותו יום היה פיגוע, אני מנסה לגרום לקהל ולהתנתק וזה קשה מאוד"

"ספונגה בעיר הגדולה", הייתה הצלחה מסחררת בארץ ובחו"ל. מה לדעתך הסיבה לכך?

ההצגה באמת הצליחה אבל לא בזכותי. היו שם שלוש נשים פנומנאליות: ציפי שביט, חני נחמיאס ועירית ענבי שהן במקרה גם חברות שלי. רמי ורד היה כותב שטרח על כך שהמערכונים יהיו מצחיקים".

"התוצאה הסופית של הצגה היא לא מה שכתוב בטקסט אלא ההיכרות עם החומר, השחקנים והבדיחות שנולדות תוך כדי עבודה. זה מילא אולמות במשך ארבע שנים".

מאיפה שואבים השראה להצגות?

"מהאדם שאיתו אני עובד. ביימתי לא מזמן מופע לילדים עם בחורה שקוראים לה "מאי הנסיכה".  כשבאתי אליה הביתה לצורך ההיכרות שלנו כדי לעבוד ביחד היא הראתה לי את החדר שלה. מלא תמונות ואביזרים של דיסני, הכל דיסני! ופתאום הבנתי שזאת האישיות שלה שאין לי טעם לעשות אותה בוב הבנאי או סמי הכבאי. התחלנו לדבר וזה יצא ממנה כל 'הנסיכה', החלומות, אגדות, ורוד וכוכבים.. וככה המופע שלה נראה. סיפור על ילדה שחולמת ורוצה להיות נסיכה והשומר בקניון ואומר לה שאין דבר כזה נסיכות בחיים, זה רק באגדות והוא בסופו של דבר הופך להיות הנסיך".

איך גילית את שלישיית מה קשור?

"אני לא גיליתי את 'שלישיית מה קשור'. תארי לך שבעוד  כמה שנים תהיי עיתונאית מפורסמת ואני אגיד 'חבר'ה אני גיליתי את אור. למה? כי היא ראיינה אותי'. אני עבדתי עם 'מה קשור' מאז שהיו בכיתה ט' עד יב. ראיתי באמת כישרון יוצא דופן. אני עדיין מתעקש שלא גיליתי אותם כי הם הביאו את הכישרון".

"הייתה להם בבית הספר להקה מטריפה, לא להקה רגילה ששרה בטקסים. אלא עושה מערכונים,ומופיעה כל שלושה חודשים. יש עוד בחור שעבר איתי את אותו התהליך וזה אלי יצפאן".

ההומור ימשיך להשתנות?   

"הומור הוא כמו נחל, כל הזמן זורם ומשתנה, זאת מהות החיים. מה שמצחיק אותך היום לא בטוח יצחיק עוד עשרים שנה. ההומור שלנו משתנה".