שביל ישראל הוא שביל הליכה לאורך כל מדינת ישראל המתחיל בבית אוסישקין שבקיבוץ דן בצפון ומסתיים בבית ספר שדה אילת, על חוף מפרץ אילת. אורכו הוא כ-1,040 קילומטרים וכאשר הולכים את כולו ברציפות, זה יכול לקחת כשלושה חודשים
מאת: אור לוי
בחופשת חנוכה אני וחברותיי חגגנו לחברתנו יום הולדת בים וחשבנו על תכוניתנו בשארית החופש, איך נמצה אותו כמו שצריך כי החופש הבא שיהיה לנו הוא רק בעוד כמה חודשים. בין ביס לביס מעוגת הבית הלא מושקעת שקנינו לענבר, ובין שלוק לשלוק מהתרמוס שהספיק כבר להתקרר עלה רעיון לעשות קטע משביל ישראל. נגה ישר שלפה את הפלאפון ונכנסה ל"עמוד ענן". כן, זה שם של מבצע אבל אני מדברת על "עמוד ענן" האפליקציה של סימון שבילים. התחלנו להסתכל על המסלול של שביל ישראל וחיפשנו קטע שיהיה אפשר להתחיל אותו ממקום נגיש מבחינת תחבורה ציבורית. בסופו של דבר הגענו להחלטה שאנחנו מתחילות את הקטע בפארק אפק ומסיימות בבני ברק.
לאחר שחזרנו מהים מלאות בחול נפגשנו שוב (כאילו לא נפגשנו מלא זמן) והחלטנו על תכנית פעולה: שעה, מיקום, ציוד להליכה בשביל וכו'.קבענו להיפגש בתחנת רכבת בשבע בבוקר.
הבוקר הגיע, לאחר שארגנו את התיקים נפגשנו בתחנת הרכבת. עלינו על הרכבת ושוב בדקנו שאנחנו יודעות לאן אנחנו הולכות. כשירדנו מהרכבת נגה שוב שלפה את "עמוד ענן" וצעדנו בעקבותיו אל השביל, הליכה בערך של רבע שעה במקום לא מוגדר. בסופו של דבר הגענו אל קטע נחל קצרצר שהפריד בינינו לבין השביל. המים היו קרים והגיעו עד הקרסוליים ואחרי צרחות רבות צלחנו אותו. כשהסתכלנו לאחור כדי לראות מה חצינו, התגלה לנו שלט שבו כתוב "קטע ירקון, הרחצה אסורה" ,דיי נבהלנו ועד היום אנחנו מקוות שלא יצמח לנו זנב.
בצד אחד אנחנו רואות מגדלים ומצד שני פרדסים. זה קטע שהוא מאוד עירוני. טבע בתוך העיר.
אנחנו עוברות בין עצים סבוכים והמון המון שלוליות בוץ. הרי זאת לא העונה האידיאלית לצעוד בשביל ישראל, אבל היה מזג אוויר טוב ויפה, וחבל היה לא לנצל זאת.
הבוץ עשה לנו חיים קשים ואפילו הרס לנו את הבגדים. היו שלבים שהרגל שלי נתקעה בתוך שלולית בוץ ופחדתי שהנעל שלי תישאר שם לעולמים. לכן, מסקנה שיש לי לכם היא אם אתם יוצאים לעשות קטע משביל ישראל בתקופה שהיא יותר חורפית בואו עם נעליים ובגדים שאין לכם בעיה להרוס. וגם תצטיידו במקל. זה יקל עליכם בהליכה בבוץ.
j
במהלך כל הדרך אנחנו רואות שירים שמישהו כתב על קירות הבטון מתחת לכבישים, כנראה שהשביל נותן השראה לאנשים. אנחנו ממשיכות ללכת ומגיעות לפרדס, קוטפות לנו קלמנטינות ואשכוליות ועוצרות לנוח קצת.
כשאנחנו ממשיכות אנחנו עוברות ליד נחל, ומעלינו יש גשר למכוניות.
.
ממשיכות ללכת כשאנחנו שרות לנו בקולי קולות, אין מי שישמע אותנו חוץ מהציפורים. אנחנו מגיעות לקטע שיש בו רק צמחים סבוכים, לא מוצאות את הסימון של השביל. הולכות לאן שהשביל מוביל אותנו בתקווה שזו הדרך הנכונה. בסופו של דבר רואות קבוצה של אנשים שרוכבים על אופניים בשביל! איך הם הצליחו לעבור עם האופניים בבוץ? אין לי מושג.
הגענו לסוף הקטע שלנו, כשאנחנו רואות דרך יציאה אל העיר, בטוחות שסיימנו בבני ברק. הולכות בעיר כשאנחנו מלאות בבוץ ועייפות. אנחנו נשכבות על דשא בגינה הקרובה. משהו היה נראה לי מוזר, לא ככה חשבתי שבני ברק נראית. אנחנו מסתובבות אחורה ורואות את בית חולים אסותא מאחורינו. הגענו לתל אביב! מי היה מאמין. לא תכננו את זה.
